מהי רוחניות?

לדבר ברכות, ללבוש לבן (רצוי פשתן או חומר טבעי אחר) ולהתחבק הרבה, תהיה
האסוציאציה המיידית לרוחניות של רובנו. אדם שלבוש או מתנהג באופן קרוב
לתיאור זה ייתפס באופן אוטומטי על ידנו כרוחני או לפחות כמתיימר להיות.

אלא שהרוחניות היא למעשה דבר פרגמטי לחלוטין, השזור בכל תורות הרוח והינו חד משמעי.

נקודת מוצא אפשרית להבנת הנושא היא המילה "אוטומטי".

אנחנו לא ממש שמים לב לכך, וכנראה לא נודה בכך אפילו אם יפנו את תשומת לבנו
לעניין, אבל כיום לפחות בתשעים אחוז מהזמן שבו אנחנו ערים אנחנו בחוסר מודעות כמעט מוחלט.
אנחנו על אוטומט.

כעס ועצבים הם דוגמאות טובות לתגובתיות בלתי מודעת, לרוב על בסיס יומיומי ועל כל
שטות. פקקי תנועה, משקה שנשפך בטעות על המכנסיים החדשים, מישהו שתפס
בגניבה חנייה שחיכינו לה. כל אחד מאלה יכול לגרום לנו לתגובות זעם מיידיות
שאם רק היינו חושבים עליהן מראש, היו נראות לנו חסרות כל פרופורציה. האם
יעזור באופן כלשהו להתעצבן על הפקק? מדוע אנחנו חשים צורך עז לחנך
באלימות מילולית או אף גרוע מכך את מי שחטף לנו חנייה? כל אלה רק מגבירים
את הסבל שלנו באותו רגע, אך למרות שזה חסר טעם ותועלת לחלוטין- אנחנו בכל זאת
מגיבים באותו אופן על אותם גירויים פעם אחר פעם. אנחנו לא באמת חושבים על
כך. התגובה והזעם פשוט עולים בנו ופורצים ללא שליטה כלשהי, מלווים לרוב
בתחושת צדק עצמי שמחזקת את התגובה. "אני לא צודק שאני צועק
עליו? תראה מה הוא עשה, הוא חיית אדם, אתה לא היית מגיב ככה?!"... אוטומט.

האוטומט שולט בחלקים נרחבים מחיינו. מערכות יחסים, סקס, אוכל - כמעט כל תחום בחיינו טומן בחובו פוטנציאל (לרוב ממומש) של תגובתיות ללא שליטה או מחשבה. החל מלאכול הרבה יותר מדי "כי זה כל כך טעים!", ועד לרמה שאנחנו מסכנים את משפחתנו בשביל עוד בגידה.

במילים אחרות, רוב הזמן אנחנו עבדים ליצר ולסיפוק צרכיו.

נסו לשים לב: אנחנו פועלים מתוך מערך או "תפריט" תגובות מוכן מראש כמעט לכל דבר בחיינו.
כשאנחנו מסתכלים על מחשבותינו ומנתחים אותן ברצינות בפעם הראשונה, קורה דבר די מדהים. אנחנו מגלים שאפילו דברים קטנים כמו אמירת שלום לחבר במשרד בבוקר הם חלק מהאוטומט. לעיתים קרובות אנחנו אפילו לא מחכים לתגובה מהאדם שדרשנו בשלומו. "בוקר טוב, מה שלומך?" - שאלה רטורית שנזרקת תוך כדי הליכה וחצי עווית בואכה-חיוך. התגובה, גם היא אוטומטית לחלוטין, תגיע מעבר לכתפו ולאחור - "ברוך השם, תודה", "הכל דבש", "מעולה", "אין טענות", "יהיה בסדר" - או כל אחת מהאפשרויות האחרות ב"תפריט".

נסו פעם לברך מישהו לשלום באופן מקורי לחלוטין שמעולם לא שמעתם בעבר. מהר מאוד תגלו שאתם עומדים מול קיר מחשבתי, כמעט משותקים ממאמץ - ושום מחשבה או רעיון מקורי לא עולה בראשכם. לא שחשוב להיות מקורי באמירת שלום. זו פשוט בדיקה לא רעה להדגמת עוצמת האוטומט בחיינו.

בזווית יותר קשה נמצא את האבל ותחושת האובדן.
אובדן של מישהו יקר משליך אותנו למקומות אפלים של אבל וצער, שלעיתים אנו לא מצליחים לטפס מתוכם חזרה לחיים. אבות ואמהות שכולים שוקעים פעמים רבות באבל ללא יכולת לחזור לתפקוד, עד כדי פגיעה ביתר בני המשפחה החיים. גם אם יש הבנה שצריך להמשיך בחיים, עבורם ועבור אהוביהם שנותרו בחיים, התחושה היא ש"זה חזק ממני". אני רוצה, אבל לא יכול.

באותו מקום קשה מנשוא אנחנו פוגשים בצורה הבהירה ביותר את מהות השעבוד ליצר. כעס, זעם, שנאה, עלבון, קנאה, חמדנות, אבל - כולם כאחד מהווים כניעה ליצר "החזק מאיתנו", לתגובתיות אוטומטית שמושכת אותנו למקומות שתוצאתם כמעט תמיד הינה סבל.

האוטומט נוח. לא צריך לחשוב. פשוט מגיבים.

מגיבים לפי מה שאצור בנו כמאגר של נסיון חיים ותרבות, מגיבים כפי שהחברה סביבנו מצפה שנגיב, מגיבים ללא מחשבה ובעיקר על מנת לספק צורך מיידי ב"שחרור". כל תגובתיות מתרחשת בצורה אוטומטית, ללא מחשבה וללא מודעות. על פי רוב, אנחנו חושבים על מה שאמרנו או עשינו שבריר שנייה אחרי התגובה עצמה, או אף מאוחר מכך.

רק בכעשרה אחוזים מהזמן אנחנו מודעים לתגובותינו, מעשינו ומחשבותינו. אין צורך לקבל את האמירה הזאת באופן עיוור. נהפוך הוא: שלב הכרחי בגילוי הדרך לרוחניות הוא בחינה מדוקדקת של חיינו ומעשינו כדי להבין באופן עצמאי עד כמה אנו נשלטים על ידי היצר, לטוב ולרע. זוהי התובנה המרכזית ביותר הנחוצה להבנת המושג רוחניות, וביתר שאת לחוויית הרוחניות.

היצר הינו גשמי, חומרני. הוא מושך לסיפוק צרכים הקשורים בכבוד, מין, שאפתנות חומרית לסוגיה ועוד. כאשר אנו נשלטים על ידו, אנו מוותרים מראש על מודעות ועל יכולת בחירה.

אדם רוחני הוא אדם מודע ששולט על מחשבותיו ואינו נכנע ליצר. אין הכוונה שאדם רוחני הינו רובוט חסר רגשות, אלא שהוא בוחר אם להתמסר לרגשות או לחוות אותם ללא כניעה. הכעס לא נעלם - התגובתיות כזעם מתפרץ והאלימות הנלווית הן אלה שנעלמות. הכמיהה והמשיכה לאישה של אדם אחר גם הן אינן נעלמות - אך מעשה הבגידה עצמו אינו מתקיים למרות הרצון העז וההזדמנות.

אין דבר בגשמי שמקיים רוחניות. מעצם הגדרתה, הרוחניות הינה ההפך מגשמיות. בחיינו הגשמיים נוכל לראות את תוצאות הרוחניות או היעדרה, אך אין דבר בגשמי שמקדם את הרוחניות. לפיכך, אין ביגוד או מראה רוחני. אדם רוחני הינו אדם מודע השולט על יצרו באם הוא לובש פשתן לבן, פראדה, ארמני או גאפ. אורך הזקן, מוזרות כללית, כיסויי ראש אלו ואחרים - כל אלה כבודם במקומם מונח - אך אין להם כל קשר לרוחניות.

גם אופן הדיבור אינו מעיד על רוחניות או על היעדרה. אדם רוחני יכול לצעוק מצורך זה או אחר. כל עוד הוא שולט ביצרו ועושה זאת כ"כעס הפנים ולא כעס הלב", קרי מתוך משחק ובמודעות מלאה, רוחניותו אינה נפגמת. מקובלים וכהני זן רבים נודעו כאנשים לא נעימים במיוחד שלא נהגו בנימוס או דיברו ברכות כלפי תלמידיהם, כחלק מדרך ההוראה שלהם. למרות גסותם נחשבו כענקי הרוח של התקופה כיוון שתמיד שלטו ביצרם ולא פעלו לעולם מתוך תגובתיות. כל זה כדי להדגיש שאין קשר בין סממנים חיצוניים לרוחניות - שמבחניה פנימיים בלבד.
כך שהגדרת הרוחניות הינה פשוטה:
רוחניות = מודעות ושליטה ביצר.

ועכשיו מגיע החלק הבא בהתפתחות הרוחנית.
שליטה על היצר שכורכת בתוכה הרחבת מודעות מתמדת, מביאה את האדם הרוחני לרמות מודעות חדשות, רחבות יותר. הרבה יותר למעשה.
עליה ברמות מודעות מנקה את "העיוורון" שמטילה עלינו הגשמיות ולפתע עולם חדש נפתח של תובנות, ראיה ותחושות. אנחנו רואים אחרת, מעבר לשקר הגשמי. רואים אנשים מעבר לבגדים, לאיפור ול"משחק", רואים מעבר למותגים, חשיבות עצמית ורדיפת כבוד, רואים וחשים את החיים כאילו מישהו פתח לנו שסתום במודעות ולפתע הכל אחרת, ברור יותר, יפה יותר ואמיתי יותר. זו לא אמירה סתמית. האדם הרוחני מרחיב את תודעתו לחוש בטווח של חושים "וקליטה" שלא קיימים אצלינו באופן נורמאלי... כמעט על אנושי.
והחשוב מכל, לפתע, חש האדם מעבר לאשליית הפירוד בינו לבין אנשים אחרים והטבע שסביבו. הוא "רואה" וחש באופן עמוק ומהותי את האחדות של הכל, את הקשר הברור בינו לבין חברו, אויבו, האקולוגיה והבריאה ככלל. הוא לא "מבין" את זה אינטלקטואלית אלא חש בכך בכל נימי נפשו. זיהום אויר או פגיעה בטבע כואבת לו פיסית כאילו זה הוא שנפגע, פגיעה בידו של אדם אחר מכאיבה לידו שלו באותה מידה ובאותו הרגע ממש. הוא מתפתח להבין ולחוש שהוא חלק ממשהו גדול ממנו שחובק אותו ואת הבריאה לאחדות תבונית אחת. הוא לא מאבד את זהותו האישית אלא גדל לחוש את חלקו בזהות הכוללת שהוא חלק ממנה. כל צורת המחשבה משתנה, המניעים והסיבות למעשים הופכים להיות בראיית הכלל והבריאה כולה ולא רק ראיית טובתו שלו ושל אלה הקרובים לו. הוא נולד להיות אדם חדש - האדם הרוחני.

זהו תהליך התפתחותי בעל שלבים ברורים המתועדים היטב על פני אלפי שנה.
הדרך מתחילה במודעות ושליטה ביצר.
זוהי ההגדרה הבסיסית של רוחניות.
אלא שההגדרה היא החלק הקל. הדרך לרוחניות באופן כללי, ולרוחניות על פי הקבלה בפרט, מחייבת לימוד והבנה מעמיקים של פעילות היצר ופיזיקת האושר בחיינו לפני שמשלבים פרקטיקה להתפתחות רוחנית בחיי היומיום.

יש בכוחה של רוחניות לשפר ולשנות את חיינו ללא היכר. יש בכוחה של הקבלה, כתורה רוחנית, לתת לנו כלים אמיתיים להתמודדות עם כל נושא ובעיה בחיינו. אבל חשוב להבין שאין קיצורי דרך ברוחניות. מי שרוצה לעסוק ברוחניות באופן רציני חייב לפתח מחויבות ומקצוענות בתחום לאורך שנים, כמו בכל תחום אחר. שטחיות וססמאות רק יטעו ויגרמו יותר נזק מתועלת.