יש יופי מסוים בלהיות בכלא. 

ההתמודדות עם הסטרא אחרא יורדת משמעותית; אתה לא באמת צריך להתמודד עם נסיונות החיים. 

אין משכנתאות, אין תחרות על מקום עבודה, אין חרדות קיומיות (זה פנסיון מלא בחינם), אין בני זוג לחנך או להתמודד איתם ואין באמת עם מי לנאוף :) 

בית כלא הוא סוג של פרישות, שאם אדם רק לוקח אותה נכון, הוא מקבל שקט נפשי מסוים שלא קיים בשוטף. לפתע הכל נקטע, כל הרעש, הרדיפות, הצרות... הכל. 

זה סוג של בריחה מהמציאות היומיומית הקשה, כמו לעזוב הכל ל-30 ימי מילואים. 

 

אבל היות שלמדנו לא מעט יהדות, אנו יודעים שאין היהדות תומכת בפרישות או בהתנזרות כסגנון הנזירים בנצרות ובדתות האחרות. 

היות שלמדנו, שכל מהותה של היהדות הינה העבודה על הרצון לקבל, על הקטנת שליטתו של האגואיזם בנו, אזי ברור גם למה התנזרות מהחיים איננה מקדמת מטרה זו. העלייה בקדושה מתקיימת אך ורק כחלק ממאבק פנימי, וכל עוד מאבק זה איננו מתחולל באדם - האדם איננו צומח רוחנית ואיננו עולה בקדושה. 

 

הרי איך נאבק בזימה אם אין פיתוי?

איך נאבק בקנאה או בצרות עין אם כולם שווים?

 

נזיר איננו נבחן בזימה, כי אין בסביבתו נזירות מצודדות עין; הוא איננו נאבק בזעם שבנפשו הבהמית, כי אין בסביבת המנזר מי שיעצבן אותו באמת. ואם אין מאבק - אין עלייה ברוחניות, אין עלייה בקדושה. 

 

הכלא משחרר אותך מהמאבק. ברמה הגשמית - זה טוב. באמת, אין דאגות בכלא. אין מאבקים פנימיים. רק שקט מהבלי העולם. 

אבל מהבחינה הרוחנית, אין גם עלייה וצמיחה - כי אין את אותו המאבק שכה נחוץ לנו כדי לצמוח. 

 

ביום ראשון אני מתייצב לחופשה בספא המלכותי לשנתיים וקצת, שלאחריה נמשיך את ההרצאות והלימודים ביחד כרגיל. 

מה שרציתי למעשה לומר הוא שכולי תקווה שפגרה קצרה זו לא תרפה ידיכם מלהמשיך את המלחמה בשם כולנו. 

אנחנו לא זקוקים למנהיג - כל אחד מאיתנו הוא מבחינת משה ויכול להנהיג עצמו ואחרים במלחמה היומיומית בסטרא אחרא. 

רק אל תתנו "לו" להשכיח מלבכם את מה שמלמדות אותנו התורה והיהדות: לא לכעוס, לא לשנוא, לא להתעצל, לא לשקר, לא לנאוף, לא לרכל, לא להתגאות, לא להתנשא, ויותר מכל - לעולם, אבל לעולם - לא להתייאש! 

 

צרות יש לכולם. למי יותר, למי פחות, אבל יש. כל מטרתן היא להוריד אותנו מהשמחה ומהאופטימיות - אל תתנו להן לנצח!

העבירו את המסר כל יום: אין ייאוש בעולם כלל! מה שלא יזרוק עלינו - נעמוד כנגדו בעוז :)

התחילו את היום בחיוך ואל תוותרו עליו ככל יכולתכם. 

 

אני כשלעצמי הולך למקום טוב, מקום של שקט ורוגע ואנשים טובים (שאף אחד מהם לא אשם :) ), אבל אתם נשארים בלב זירת המלחמה.

 

אל תשכחו לנשום!

אל תשכחו שאין באמת רע בעולם וזה רק סרטים שאנחנו נכנעים להם!

והכי חשוב: אל תשכחו לאהוב ולשמוח כל יום כאילו זה יומכם האחרון עלי אדמות :) 

רק כך תזכו לאהבה ולשמחה אמיתיות. 

 

חיזקו ואימצו וניפגש בקרוב.